ברל כצנלסון, יליד העיר בוברויסק (אז חלק מרוסיה וכיום בבלארוס), עלה ארצה בזמן העלייה השנייה והפך במהרה לאחד מאבותיה של תנועת העבודה העברית. ברל החל את פעילותו הציבורית במסגרת קבוצות שונות של סוציאליסטים יהודים ועם עלייתו ארצה עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה ובעין גנים. שם הכיר והתקרב לא.ד. גורדון וליוסף חיים ברנר. מאוחר יותר עבר לעבוד בגליל והיה בין שובתי חוות "כינרת" בשנת 1911. ברל השתייך לקבוצת הפועלים "הבלתי מפלגתיים" וסייע בהקמתן של הסתדרויות הפועלים החקלאיים הראשונות בגליל וביהודה. הוא נמנה על מקימי "המשביר" וקופת חולים "כללית".

עם כיבוש דרומה של הארץ על ידי הבריטים התנדב לגדוד הארצישראלי. במסגרת הגדודים פגש בדוד בן-גוריון וביצחק בן-צבי והקים עימם בתום המלחמה את "אחדות העבודה", בה חברו אנשי "פועלי ציון" וחברי קבוצת "הבלתי מפלגתיים". ברל ניסח את מצעה של "אחדות העבודה", ערך את ביטאונה "קונטרס" ובמהרה זכה למעמד של מעצב דרכה הרעיונית של המפלגה.

ברל נמנה על מקימה וראשיה של ה"הסתדרות הכללית של העובדים העבריים". פעילותו התמקדה בהתוויית המדיניות מכאן ובעבודה רעיונית ותרבותית מכאן והוא סרב לקבל על עצמו תפקידים ביצועיים או פוליטיים פורמאליים. עם זאת, ברל היה שותף להכרעות המרכזיות ומילא תפקידי מפתח בהקמתם של מוסדות ומפעלים רבים, בהם היומון "דבר" (בו שימש כעורך הראשון), הוצאת הספרים "עם עובד", בנק "הפועלים", "סולל בונה" ועוד.

אף שלא היה בעל מעמד מנהלי רשמי במוסדות היישוב והתנועה הציונית נחשב לבעל השפעה מכרעת בזכות מעמדו המוסרי. מתוקף כך הייתה סמכותו מקובלת גם על ראשי ההגנה.

ברל נפטר ב-13.8.1944 בירושלים והוא בן 57.