תפקיד הממשלה בתקופת אינפלציה

כאשר צוללים לתוך הפרטים של הסיבות התומכות בהעלאת ריבית ניתן לראות כי הסתכלות ה"מאקרו" מסתירה את המציאות הכלכלית האמיתית של חלק ניכר מהציבור. כך לדוגמה, שוק העבודה ה"מהודק" מדי, שתומך בהעלאת ריבית, הוא למעשה שוק בו קבוצה קטנה של עובדות ועובדי ענפי ההייטק מושכת את הממוצע למעלה, כיוון ה"מהודק", בעוד כל השאר משתרכים מאחור. לא רק זאת, אלא שהאחרונים הם אלה שישלמו את מחיר העלאת הריבית, דרך העלייה בהחזרי המשכנתאות וההלוואות לבנקים או בצינון הפעילות הכלכלית שתמנע מהם שיפור של תנאי העבודה. בבסיס המדיניות המוניטר ית של העלאות הריבית עומדת התחלופה בין אינפלציה לאבטלה, אולם אין זה אומר שברירת המחדל המקובלת רלבנטית גם עתה. כפי שנייר זה מראה, הסיבות המקובלות שתומכות בהעלאת ריבית משמעותית לא מתקיימות בישראל בעת הזו, ולמעשה ההצדקה המרכזית שניתן לחשוב עליה להעלאה נוספת של הריבית היא בעיקר כפעולה מקדימה למניעת אינפלציה עתידית וצמצום פער הריביות בין ישראל ושאר המדינות המפותחות. אך אם כך, מן הראוי כי לכל הפחות יינקטו צעדים משלימים שיצמצמו את הצורך בהעלאת הריבית ויפצו את הציבור שנפגע מכך. בנייר מדיניות קצר זה נסקור כמה מהאפשרויות העומדות בפני מקבלי ההחלטות כדי להימנע מהצורך בהעלאת ריבית נוספת, במקביל לפיצוי הציבור שנפגע וימשיך להיפגע מכך. מקבלי ההחלטות המדוברים שאליהם ממוען נייר זה, אלה אשר נדרשים לפעולה בעת הזאת, אינם רק כלכלני בנק ישראל, אלא בעיקר השרות והשרים בממשלה אשר נדרשים לפעול כבר היום לגיבוש ויישום צעדים אלו, וחברות וחברי הכנסת שיידרשו להתאחד ולאשר ללא דיחוי את שינויי החקיקה הנדרשים.

נייר-עמדה-הפתרון-ליוקר-המחיה-נמצא-אצל-הממשלה-לא-אצל-בנק-ישראל