שמאל | מרכז | ימין

עמית סגל פרסם סרטון שמתבסס על הנחות יסוד שגויות ותיאורים עובדתיים מסולפים, בניסיון לקדם תעמולה פוליטית באריזה של מהוגנות חדשותית. מאחר שהסרטון הפך ויראלי, חשוב להתייחס אליו ברצינות ולהראות מדוע הוא פגום מיסודו

בקליפ חדש בשם "אני יהודי אני ישראלי", יובל (המבולבל) שם־טוב מבטא באופן ישיר את ההיגיון הפנימי של הימין החדש: לאומנות גלותית אנטי־ישראלית. ההשוואה לשני שירי עבר שביקשו גם הם לתת קול למסורת, מיטיבה להמחיש זאת

ספרו של דימיטרי שומסקי מציע תזה מהפכנית: אבות הציונות לא התכוונו להשיג מדינת לאום אתנית, כפי שהוקמה לבסוף בישראל. במקומה, הם ראו לנגד עיניהם אוטונומיה או "תת־מדינה" תחת מסגרת אימפריאלית, לצד שאר עמי האזור, שתקיים בתוכה שוויון גמור. האמנם?

הרטוריקה של חלק מאוהדי פוטין בימין האמריקאי מעידה על דחייה רדיקלית של הפרויקט הליברלי המערבי כולו. החלק האחר פשוט שונא שמאלנים

הציבור הליברלי מתמודד מול קבוצות חרדיות וחרד"ליות מאוגדות ומאורגנות ששיעורי ההצבעה בהן מרקיעים שחקים. איזה סיכוי בדיוק יש לו מולן? ובכן, יש. המפתח הוא חזרה למוסדות הקהילתיים של פעם ובנייה מחדש של דמות העסקן

בעשורים האחרונים, הכוחות השמרניים והגזעניים בישראל הפכו את הערכים הדמוקרטיים לנושאים פוליטיים מובהקים, שכל ניסיון לקדם אותם מתויג מייד כפעולה חתרנית ולכן בלתי־לגיטימית. איך הם עשו זאת ומה החלק של המרכז־שמאל בכך? פרק מתוך הספר "אזהרת שוליים"

הקובץ "משברי הרפובליקה" מאת חנה ארנדט, שנכתב ברובו בצל המלחמה בווייטנאם, דן בחוכמה במקום של השקר בפוליטיקה. בנוסף, הוא מציע הבחנה בין כוח לאלימות, שעל אף המחלוקת סביבה, עשויה להועיל בהבנת המציאות הישראלית

רבים מהישראלים שעד לאחרונה מחו נגד הממשלה בארץ ובחו"ל, משרתים כעת את ההסברה של אותה הממשלה. בכך הם מוותרים על שותפים אפשריים בעולם שצמאים לקול ישראלי אחר, פטריוטי וליברלי, ומפקירים את השטח לימין הפופוליסטי

בניגוד לגורמים רדיקליים בשמאל שצידדו בחמאס לאחר טבח ה-7 באוקטובר, הזרם המרכזי של השמאל הפוליטי בעולם מאוחד סביב התמיכה בישראל והוקעת חמאס. השתתפותה של יו"ר מפלגת העבודה בכנס המפלגות הסוציאליסטיות של אירופה בחודש שעבר סיפקה הזדמנות טובה להיווכח בכך מקרוב

כתבי זאב ז'בוטינסקי ביטאו אמנם עמדה מפוכחת וכנה ביחס לסכסוך, אבל ממש לא מיואשת. יותר מזה, הוא היה מהראשונים שהכירו בלאומיוּת הפלסטינית. לכן נתניהו איננו ממשיך דרכו, אלא להפך. תגובה למאמר "קיר הברזל – לא מה שחשבתם"