בעוד אני עוברת בהיסטריה בין קבוצות וואטסאפ שונות, כדי לוודא שכל אהוביי בחיים, מי שראיתי בהם שותפיי פצחו בתחרות מי עושה רומנטיזציה גדולה יותר לחמאס כתנועה שמפיחה חיים בספרֵי הפוסט־קולוניאליזם. כשאת חלק מזה, וכאשר אלה החברים שלך, התחושה היא אחרת
תגובת השמאל העולמי לטבח בעוטף עזה מלמדת על אובדן דרך חמוּר. מה השורשים האידאולוגיים שהצמיחו אותה? ומה על השמאל השפוי לעשות כעת?
בשנות ה-90 הימין ניהל קמפיין מוצלח מאוד ושקרי מאוד שהגדיר מחנה שלם של פטריוטים ישראלים – כבוגדים. בימים אלה קורה אותו הדבר, רק שהפעם אומרים עליהם שהם לא יהודים. למרבה הזוועה, רבים מהם נופלים בפח ומצטדקים
אירועי יום כיפור הראו שהימין המתנחלי הוא הכוח העיקרי שפועל לשינוי מהיסוד של החברה הישראלית – וגם שיש אזרחים רבים שנחושים להיאבק בחזרה. כדי שהמאבק הזה יצליח, עליו לצאת מהערים החילוניות ולהתמקד במפעל ההתנחלויות כולו
הערוצים המרכזיים בוחרים לציין 30 שנה להסכם אוסלו באמצעות מתנגדיו המובהקים ביותר – המתנחלים. בכך הם תורמים להפצת נראטיב כוזב ומתכחשים לבעיה הקיומית שאוסלו נועד לפתור
אחרי שנים ארוכות שבהן ישראל תפסה את עצמה כאי של המערב הליברלי בלב המזרח התיכון, הסכמי אברהם והתערערות הדמוקרטיה משנים את התמונה. ההזדהות עם המערב מומרת בפלרטוט עם המזרח. אבל יש גם דרך שלישית – להיות חלק מהמרחב ובו בזמן גם דמוקרטיה ליברלית. הפרטים אצל...
הלשנות וחרמות. התקרנפות וניכור עצמי. פנסיות מוחרמות ואיסור הוצאת כספים מהמדינה. וקריסה ודאית של המשק. אם אפילו רק חלק מהתוכניות של הממשלה הנוכחית ייצאו לפועל, זה מה שיקרה פה בעוד שנים ספורות. למעשה, זה כבר קורה
הספר "ריאליזם קפיטליסטי" מציג בחדות ובברק את טבעה החמקמק של המערכת הכלכלית, החוסם כל אפשרות לחשוב על אלטרנטיבות. אלא שהיום, בניגוד ל-2009 אז נכתב, בהחלט ניתן לדמיין עולם לא־קפיטליסטי, ולא בטוח שאלה חדשות טובות. זה בדיוק המקום שבו השמאל צריך להיכנס לתמונה
הניאו ליברליזם שיכנע את העולם שהמדינה היא הבעיה, וצמצם את תפקידה למינימום. כעת, כדי להתמודד עם האתגרים האדירים של ימינו, היא צריכה לחזור לתמונה ולפעול בשילוב ידיים עם המגזר הפרטי. הקדמה לספרה החדש של מריאנה מצוקאטו, "כלכלת משימה"
"הספר האדום" של אסף ענברי מתאר אישים דגולים ברגעיהם הקטנים ביותר. על פניו מדובר ברומן על ימיו הנשכחים של השמאל הציוני הרדיקלי. למעשה, הספר מתגלה יותר מכל כמשל על התקופה הזאת – תקופה שיש בה פחות ופחות מקום לספרות
