הקדמה
[:he][embed]https://www.youtube.com/watch?v=8UMfx-JhfyY[/embed] האחת היא לחדול להיות מדינת העם היהודי, מאחר שישראל לא תוכל להיות כזו בהיעדר רוב יהודי מוצק לדורות. השנייה היא לבטל את צביונה הדמוקרטי ולשלול באופן קבוע זכויות אזרח מתושביה הפלסטינים. יש לציין כי לצד האינטרס הלאומי בהיפרדות עתידית מהפלסטינים, הכרה בזכותו של העם הפלסטיני לעצמאות נובעת במישרין מהשקפת העולם הציונית, המבוססת על עקרון ההגדרה העצמית שלפיו כל עם זכאי לריבונות על חייו. למרות הבנה זו ולמרות מרכזיותו של התחום המדיני בסדר היום הציבורי בישראל, נראה שתומכי פתרון שתי המדינות אינם שחקנים מובילים במגרש זה כבר שנים רבות. התומכים בסיפוח הגדה המערבית למדינת ישראל שולטים באופן כמעט בלעדי בשיח המדיני, ומנצלים שליטה זו כדי לסכל אפשרות עתידית לפתרון שתי המדינות. היעדר העיסוק של שוחרי הסכם שלום עתידי בתחום המדיני יצר נבואה שמגשימה את עצמה: תומכי הסיפוח הולכים ומגבירים את הדומיננטיות שלהם בעיסוק בסוגיה זו, ואילו תומכי פתרון שתי המדינות נכנסים למגננה ומקטינים את מעורבותם בה עוד יותר. במצב זה תומכי הסיפוח מעצימים עוד יותר את יכולתם להשפיע על דרכה של ישראל בתחום המדיני, וחוזר חלילה. כתוצאה מכך, השליטה הישראלית בגדה המערבית הולכת ומתהדקת באופן העלול להפוך היפרדות עתידית של ישראל מהפלסטינים לבלתי אפשרית. נייר המדיניות דן בדרכים שונות להתמודד עם בעיה זו: חלופת ההשהיה, המשמרת את המצב הקיים, שבו משא ומתן בלבד מקדם הסדר; חלופת הבלימה, שמטרתה לעצור את הסיפוח הזוחל שמקדם הימין; וחלופת היוזמה, המקדמת הפחתה של השליטה הישראלית בגדה המערבית היכן שהדבר אפשרי, לצד קריאה למשא ומתן. לאחר בחינת הפיתרונות השונים לאור יעדים כגון שמירה על שלטון החוק והדמוקרטיה, ביטחון והוגנות ושיקולים מעשיים כגון ישימות פוליטית, נייר מדיניות זה ממליץ על חלופת היוזמה. מטרתה של חלופה זו אינה לוותר על משא ומתן או לעקוף אותו, אלא ליצור תנאים שיקלו על ישראל לנהל אותו באופן אפקטיבי בעתיד. לשם כך מוצע לנקוט בסדרת פעולות שיצמצמו בפועל את שליטת ישראל בגדה המערבית מבלי לפנות מתנחלים מבתיהם. זאת, מתוך הכרה בכך ששהותנו בשטח C היא זמנית. פעולות אלו כוללות העברת שטחי אש לנגב, צמצום שטחי שיפוט מוניציפליים של התנחלויות וביטול צווי הריסה לכפרים פלסטיניים, על מנת לאפשר את פיתוח המרחב הפלסטיני בשטח C. במקביל מציעה החלופה להרחיב את שליטת הפלסטינים בשטח C ובמרחב התפר. יישומה יוביל ליצירת תנאים טובים יותר לקידום פתרון שתי המדינות במשא ומתן עתידי. [:]
סיכום ומתווה ליישום
הבעיה שעימה מתמודד המסמך היא היעדר יוזמה ישראלית מקדמת שלום – היעדר המשפיע באופן ישיר על המשך השליטה הישראלית בגדה המערבית. הגישה הרווחת כיום משאירה את פתרון שתי המדינות למשא ומתן עתידי. בפועל, היא מעניקה בכך שליטה מלאה בתחום המדיני לאלו הפועלים למיטוט רעיון שתי המדינות, ואינה מאפשרת לאלו המעוניינים בשלום ובשוויון לקדם מדיניות שתוביל לכך. מסמך זה דן בפיתרונות שוים שמטרתם לקדם מציאות של שתי מדינות. חלופות אלו נבחנו מתוך מתן תשומת לב ליעדים ולשיקולים מעשיים שונים: שמירה על שלטון החוק והדמוקרטיה, אפקטיביות, שמירה על הביטחון, הוגנות, ישימות פוליטית ועלות. הפיתרונות שנדונו הם חלופת ההשהיה, שמשמעה קידום פתרון שתי המדינות באמצעות משא ומתן בלבד; חלופת הבלימה, הכוללת תכניות שונות שמטרתן מניעת סיפוח; וחלופת היוזמה, ובה תכניות פרו-אקטיביות שמטרתן הסרת שליטה לא הכרחית בגדה המערבית באופן שיאפשר ניהול משא ומתן יעיל בעתיד. לאחר שקילת היתרונות והחסרונות של כל אחת מן החלופות, נייר המדיניות ממליץ לבחור בגישה היוזמת: קידום בשטח של פתרון שתי המדינות, במקביל לחתירה למשא ומתן. פיתרון זה מציע לזהות את ממדי השליטה הישראלית בגדה המערבית שאינם נובעים מכורח ביטחוני ולהסירם באופן יזום ואחראי, במקביל לקריאה מתמדת למשא ומתן. יתרונה המשמעותי של חלופה זו נעוץ בכך שהיא משרתת באופן מיטבי את מטרת המדיניות – קידום פתרון שתי המדינות באמצעות יצירת תנאים מיטביים למשא ומתן עתידי, מתוך התחשבות בשינויים שחלו בשטח ובדמוגרפיה. גישה זו מאפשרת יוזמה פוליטית שאינה נשענת באופן בלעדי על משא ומתן, אלא פועלת ליצירת התנאים שיאפשרו אותו בעתיד. החיסרון העיקרי בפיתרון זה הוא הצורך בעימות ישיר מול לובי חזק ומאורגן של תומכי סיפוח. לשם יישום הפיתרון המוצע יש לבצע ניתוח עומק של מוקדי השליטה הישראלית בגדה המערבית. יש לפעול להסרת השליטה במוקדים שבהם הדבר אינו כרוך בפינוי מתנחלים בפועל, ובמקביל יש לאפשר לפלסטינים לפתח את שטח C. כל המשרדים הנוגעים בתפעול המדיניות בגדה המערבית יהיו מעורבים ביישום הפיתרון, ולא משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון בלבד. היכולת לקדם משא ומתן מול הפלסטינים נראית קלושה לעת עתה, ומשנה לשנה קשה יותר לקדם את פתרון שתי המדינות. אך הוויתור על העיסוק בפתרון שתי המדינות − הפיתרון המיטבי הן מבחינת צרכי הביטחון של מדינת ישראל והן מבחינה מוסרית − הוא בעוכרנו. משום כך הצורך ביוזמה בהווה שתאפשר הסדר מדיני בעתיד דחוף מתמיד.