מחקרי מדיניות | 01.12.19

# כלכלה וחברה

# כלכלה וחברה

[:he]דירה להסדיר | כיצד לקדם פיתרון ציבורי למשבר הדיור בישראל [:]

דירה להסדיר | כיצד לקדם פיתרון ציבורי למשבר הדיור בישראל

הזכות לדיור נאות היא זכות יסוד המעוגנת בהצהרת זכויות האדם של האו”ם ובאמנות בינלאומיות. היעדרה פוגע ביכולתו של אדם לממש את זכותו לתעסוקה, לחינוך ולתרבות, מקושר לירידה במדדי בריאות, התפתחות הילד ורווחתו, ופוגם במרקם החברתי ובניידות חברתית-כלכלית. נסיקת מחירי הדיור, לצד הידרדרותו של הדיור הציבורי באיכות ובכמות לאורך עשרות השנים האחרונות ומחסור בחלופות ראויות, משפיעים לרעה על יוקר המחיה ועל מדדי אי-השוויון בישראל, ומותירים מאות אלפי ישראלים במצוקה. היעדרה של מדיניות ממשלתית ברורה של דיור ציבורי, שאינו משרת רק את השכבות החלשות אלא את כלל האוכלוסייה, פוגע הן במעמדות הנמוכים והן במעמדות הביניים.

כתיבה:

נטע ג"ף

נטע ג"ף

תקציר

הקדמה

[:he][embed]https://www.youtube.com/watch?v=1NA-3vYMCMM&t=73s[/embed] ממשלות ישראל הזניחו את תחום הדיור במשך עשרות שנים, ומלאי הדיור הציבורי הידרדר לשפל כמותי ואיכותי עד שאין בו כדי להוות גורם משמעותי בשוק. בעוד שבעשור השני לקום המדינה, כל דירה שנייה שנבנתה הייתה דירה ציבורית, כיום רק שתי דירות ממאה הן ציבוריות. המשבר הכלכלי העולמי, נסיקת מחירי הדיור והמחאות החברתיות שחרתו על דגלן את הדרישה לטפל ביוקר המחיה, הציבו את סוגיית הדיור לראשונה מזה שנים במרכז סדר היום הציבורי, והממשלה החלה סוף כל סוף לחפש מענה למשבר. אך הפיתרונות המוגבלים שיושמו עד כה לא הובילו לשינוי משמעותי, ומספר משקי הבית שמתקשים לעמוד בנטל הוצאות הדיור ממשיך לגדול. הכישלון בטיפול במשבר קשור בעובדה שהממשלה טרם השכילה לנצל את מלוא כוחה ולבנות דיור ציבורי בהיקף רחב, כפי שנעשה במדינות רבות בעולם. במסגרת הדיון הכלכלי-נדל”ני ששולט בשיח, ובשל עיוותים היסטוריים בתפיסת הדיור הציבורי בארץ, פיתרון זה כמעט שאינו זוכה לדיון רציני, ובוודאי לא יושם עד כה בהיקף הנדרש. שלושת נדבכי שוק הדיור – בעלות, שכירות ודיור ציבורי – מצויים ביחסי גומלין הדוקים. כל פיתרון למשבר חייב להתייחס לכך.[:]

מטרת הנייר

נייר מדיניות זה מציע להתמודד עם משבר הדיור, ויפה שעה אחת קודם, על ידי ניצול מלוא כוחה של הממשלה – כבעלים, וכגוף מתכנן, מאשר ובונה –  לצורך הגדלת היצע הדיור הציבורי בשוק. מטרת המדיניות היא לאפשר לכל אדם בישראל לממש את הזכות לדיור נאות, ותוך כך את זכותו להזדמנויות שוות בתעסוקה, חינוך, בריאות, רווחה ותרבות. בנוסף, המדיניות המוצעת חותרת לצמצום פערים חברתיים-כלכליים ולהורדת יוקר המחיה. בנייר נבדקו שלוש דרכים לפתרון הבעיה: המשך המדיניות הקיימת תוך תיקון כשלים נקודתיים (מודל השוק הפרטי); שכירות ציבורית בבעלות פרטית, לצד הסדרת שוק השכירות הפרטי (המודל המשולב); ולבסוף, בניית דיור ציבורי איכותי בהיקף רחב (המודל הציבורי).

פתרונות

הפיתרונות נבחנו מול תנאי סף של שמירה על זכויות יסוד, יעדי מדיניות כגון צמצום פערים כלכליים-חברתיים, קידום יעילות ושמירה על חירות, וכן מול שיקולים מעשיים של עלות וישימות פוליטית. לאחר בחינת מידת עמידתו של כל פיתרון ביעדים אלו, נמצא כי מודל השוק הפרטי כלל אינו עומד בתנאי הסף שהוגדר, בשל כישלונו בהגנה על אוכלוסיות פגיעות אותן הוא אמור לשרת. המודל המשולב והמודל הציבורי זכו לציון דומה, כאשר המודל הציבורי הוא הפיתרון המועדף, בשל התועלת הגלומה בו לטווח ארוך. עם זאת, בשל שיקולים פוליטיים ומעשיים, מוצע לשלב את שני הפיתרונות – המשולב והציבורי – על ציר הזמן. פיתרון משולב זה ייצור מלאי דיור ציבורי מיידי, איכותי ומגוון בבעלות פרטית, לצד הסדרה מתבקשת של שוק השכירות. בטווח הארוך, בנייה ממשלתית רחבת היקף של דיור להשכרה ארוכת-טווח, דהיינו, דיור ציבורי קלאסי, תיצור מגוון, איכות וכמות דירות שיהוו חלופה משמעותית ומשפיעה בשוק הדיור עבור כלל שכבות האוכלוסייה בישראל.

ראשי פרקים

[:he][embed]https://www.youtube.com/watch?v=1NA-3vYMCMM&t=73s[/embed] ממשלות ישראל הזניחו את תחום הדיור במשך עשרות שנים, ומלאי הדיור הציבורי הידרדר לשפל כמותי ואיכותי עד שאין בו כדי להוות גורם משמעותי בשוק. בעוד שבעשור השני לקום המדינה, כל דירה שנייה שנבנתה הייתה דירה ציבורית, כיום רק שתי דירות ממאה הן ציבוריות. המשבר הכלכלי העולמי, נסיקת מחירי הדיור והמחאות החברתיות שחרתו על דגלן את הדרישה לטפל ביוקר המחיה, הציבו את סוגיית הדיור לראשונה מזה שנים במרכז סדר היום הציבורי, והממשלה החלה סוף כל סוף לחפש מענה למשבר. אך הפיתרונות המוגבלים שיושמו עד כה לא הובילו לשינוי משמעותי, ומספר משקי הבית שמתקשים לעמוד בנטל הוצאות הדיור ממשיך לגדול. הכישלון בטיפול במשבר קשור בעובדה שהממשלה טרם השכילה לנצל את מלוא כוחה ולבנות דיור ציבורי בהיקף רחב, כפי שנעשה במדינות רבות בעולם. במסגרת הדיון הכלכלי-נדל”ני ששולט בשיח, ובשל עיוותים היסטוריים בתפיסת הדיור הציבורי בארץ, פיתרון זה כמעט שאינו זוכה לדיון רציני, ובוודאי לא יושם עד כה בהיקף הנדרש. שלושת נדבכי שוק הדיור – בעלות, שכירות ודיור ציבורי – מצויים ביחסי גומלין הדוקים. כל פיתרון למשבר חייב להתייחס לכך.[:]
נייר מדיניות זה מציע להתמודד עם משבר הדיור, ויפה שעה אחת קודם, על ידי ניצול מלוא כוחה של הממשלה – כבעלים, וכגוף מתכנן, מאשר ובונה –  לצורך הגדלת היצע הדיור הציבורי בשוק. מטרת המדיניות היא לאפשר לכל אדם בישראל לממש את הזכות לדיור נאות, ותוך כך את זכותו להזדמנויות שוות בתעסוקה, חינוך, בריאות, רווחה ותרבות. בנוסף, המדיניות המוצעת חותרת לצמצום פערים חברתיים-כלכליים ולהורדת יוקר המחיה. בנייר נבדקו שלוש דרכים לפתרון הבעיה: המשך המדיניות הקיימת תוך תיקון כשלים נקודתיים (מודל השוק הפרטי); שכירות ציבורית בבעלות פרטית, לצד הסדרת שוק השכירות הפרטי (המודל המשולב); ולבסוף, בניית דיור ציבורי איכותי בהיקף רחב (המודל הציבורי).
הפיתרונות נבחנו מול תנאי סף של שמירה על זכויות יסוד, יעדי מדיניות כגון צמצום פערים כלכליים-חברתיים, קידום יעילות ושמירה על חירות, וכן מול שיקולים מעשיים של עלות וישימות פוליטית. לאחר בחינת מידת עמידתו של כל פיתרון ביעדים אלו, נמצא כי מודל השוק הפרטי כלל אינו עומד בתנאי הסף שהוגדר, בשל כישלונו בהגנה על אוכלוסיות פגיעות אותן הוא אמור לשרת. המודל המשולב והמודל הציבורי זכו לציון דומה, כאשר המודל הציבורי הוא הפיתרון המועדף, בשל התועלת הגלומה בו לטווח ארוך. עם זאת, בשל שיקולים פוליטיים ומעשיים, מוצע לשלב את שני הפיתרונות – המשולב והציבורי – על ציר הזמן. פיתרון משולב זה ייצור מלאי דיור ציבורי מיידי, איכותי ומגוון בבעלות פרטית, לצד הסדרה מתבקשת של שוק השכירות. בטווח הארוך, בנייה ממשלתית רחבת היקף של דיור להשכרה ארוכת-טווח, דהיינו, דיור ציבורי קלאסי, תיצור מגוון, איכות וכמות דירות שיהוו חלופה משמעותית ומשפיעה בשוק הדיור עבור כלל שכבות האוכלוסייה בישראל.