- רקע
- על הנייר
- לנייר המלא
ראשי פרקים
רקע
עומס העבודה שאותו חווים רבים מהישראלים איננו בגדר תחושה בלבד, אלא מגובה בנתונים. נשים וגברים בישראל עובדים כמעט הכי הרבה שעות ב OECD (1,898 שעות לעומת 1,693 בממוצע הOECD, מקום חמישי מתוך 37 מדינות) שבוע העבודה שלהם הוא הארוכים ביותר(מקום שישי) ומספר ימי החופשה שלהם הוא מהנמוכים (מקום שישי מהסוף). צירוף הגורמים האלה מביא לעומס רגשי וכלכלי חריג על העובדות והעובדים במדינה, ולכך שבמדד איזון בית-עבודה של ה-OECD ישראל ניצבת במקום הרביעי מהסוף. לאחר שבשנים 2017-2016 עלה מספר ימי החופשה המינימליים לעובד ביום אחד בכל שנה מ19- ל21- ימים, כולל חגים, (ושבשנת 2018 קוצר שבוע העבודה במדינה מ43- ל42 שעות) נרשמה בשנים האחרונות סטגנציה בהקלת עומס העבודה בישראל. זאת, למעט הכוונה להוסיף יום חופשה שנתי אחד, מהלך שנחתם ב"עסקת החבילה במשק" ונכון להיום ירד מהפרק בשל ההתנגדות לעסקה ונפילת הממשלה בדיונים שנערכים מדי פעם בנושא, נשמעת לעתים קרובות הטענה שלפיה הפריון הגבוה במדינות ה-OECD הוא שמאפשר להן לקצר את שעות העבודה ולהאריך את ימי החופשה, ואילו בישראל, שפריון העבודה בה נמוך, לא ניתן לבצע צעדים אלה בלי לפגוע משמעותית בפריון הכולל ובצמיחה. לאחרונה הושמעה טענה זו מצד נציגי האוצר וארגוני המעסיקים, בתגובה לתביעת ארגונים חברתיים לקצר את שעות העבודה השבועיות ולהאריך את ימי החופשה לעובד באופן משמעותי, בתמורה ל"שעון הגמיש" שהוצע במסגרת עסקת החבילה (קרי, ההצעה לאפשר למעסיקים להימנע מתשלום עבור שעות נוספות יומיות, באמצעות חישובן ברמה החודשית).
על הנייר
על מנת לבדוק את נכונות או אי נכונות טענה זו, ייבחנו בנייר קצר זה הסדרי שעות העבודה וימי החופשה דווקא במדינות בעלות פריון שעות עבודה נמוך מהממוצע במדינות הארגון,כלומר כאלה שלכאורה, ובמידה והטענה שפריון נמוך מחייב גם ימי חופשה מועטים ושבוע עבודה ארוך, היינו מצפים למצוא גם אצלן את שני אלה. ישנן 19 מדינות כאלה בOECD, כאשר ב11- מתוכן הפריון נמוך מזה שבישראל, ורק באחת מביניהן (סלובניה) הפריון גבוה מזה שבישראל בפער של יותר מעשרה אחוז
ראשי פרקים