גירעון דמוקרטי: מדוע מונופול האוצר על גיבוש התקציב משמר מדיניות צנע – ואיך לשנות זאת

מזה שני עשורים שלטת בישראל מדיניות כלכלית שמרנית ששמה לה למטרה להקטין ככל הניתן את תפקיד המדינה במשק. למרות ביקורת הולכת וגוברת על מדיניות זו מצד בנק ישראל וגופים נוספים, אגף התקציבים במשרד האוצר מצליח לשמר אותה בזכות שליטתו בתקציב המדינה.

כתיבה:

ד"ר מיקי פלד

תקציר

ראשי פרקים

רקע
על הנייר
לנייר המלא

רקע

בנייר מדיניות זה נראה כי השליטה אינה נעשית רק באמצעים גלויים כמו הכללים הפיסקליים, אלא גם ובעיקר דרך ריכוזיות חריגה בהליך גיבוש, דיון ואישור התקציב בידי הממשלה. כך, במצב הנוכחי ישנם שלושה סוגי חסמים המונעים את בחינת האפשרויות למדיניות כלכלית חלופית:

לשרות ושרי הממשלה לא מועבר המידע הדרוש כדי לדון בתקציב המדינה באופן

מושכל.

גם אם המידע היה מועבר, אין להם את הכלים לנתח ולעבד אותו באופן ביקורתי

על מנת להציב לו חלופות.

אפילו אם היו להם הכלים לעשות זאת, לא ניתנת להם האפשרות לכך במסגרת

לוח הזמנים הנוכחי לאישור התקציב בממשלה.

על הנייר

החלק הראשון של הניתוח מתאר את המדיניות השמרנית של ישראל לאורך שני העשורים האחרונים, את ההשלכות שיש לצמצום תפקיד המדינה על פריון העבודה, ואת אי-השוויון שנוצר כאשר את המדינה מחליפים שירותים פרטיים הניתנים רק למי שיכול להרשות לעצמו לממן אותם. החלק השני בוחן את הליקויים בהליך לפני ובזמן העלאת ההצעה לתקציב המדינה בפני הממשלה, ומסביר מדוע אלו מונעים בפועל כל דיון מהותי בחלופות למדיניות הכלכלית הקיימת. החלק השלישי והאחרון מציג את הפתרונות הדרושים לתיקון הליקויים – ובהם קביעת לוח זמנים שיאפשר דיון אמיתי בתקציב בממשלה, העברה מלאה של המידע הרלוונטי לשרים, והקמת מועצה פיסקלית שתנגיש את המידע עבורם.