שמאל | מרכז | ימין

הצעידה לעבר השוויון היא תוצר של מאבקים ושל מרידות נגד אי-צדק, שאִפשרו לשנות את מאזן הכוחות ולמוטט את המוסדות שנתמכו על ידי המעמדות השולטים. פרק מתוך הספר "קיצור תולדות השוויון", מאת תומא פיקטי

המחאה נגד ההפיכה המשטרית עדיין לא ניצחה במערכה, אבל היא בוודאי הביסה בקרב. מה גרם לה להצליח הרבה יותר ממקבילותיה בהונגריה ובפולין? התשובה מתחלקת לשניים: "צבא העם" וה"הייטק ניישן"

ההפיכה המשטרית נענתה בהתנגדות ציבורית רחבה, מפתיעה וחסרת תקדים, ובהתגייסות של קבוצות מרכזיות בחברה למען הדמוקרטיה. האם דווקא מתוך המשבר ייווצרו התנאים לכינונה סוף סוף של חוקה למדינת ישראל?

ההפיכה היתה באוויר כבר זמן רב. הציבור הליברלי התעלם. כשנעשתה מוחשית, הוא הקיץ משנתו. וניהל מאבק. והראה נחישות מפתיעה. כעת צריך לתרגם את הכוח ברחובות לכוח פוליטי שישנה סדרי עולם

הימין עמל זה שנים על דה-לגיטמציה של הציבור הערבי בישראל. למרבה האכזבה, המחאה לא אתגרה את הקו הזה וזו שגיאה אסטרטגית ומהותית. כעת חייבת לקום שותפות אמת בין החברה הערבית לבין הציבור היהודי הליברלי

תנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית עוצמתית במיוחד, משום שהיא פועלת בשם העם ולא נגדו. מבלי להתכוון לכך, היא מנסחת אלטרנטיבה עממית אותנטית ובלתי מתנצלת לגרסה המעוותת של הימין הפופוליסטי

תוכניות הממשלה לגבי השטחים הן שיאו של תהליך השתלטות שנמשך עשרות שנים, אך הן גם מסתמנות כפרק חדש בתולדות הכיבוש. המסכות שהראתה ישראל לעולם מוסרות, המוכחש הופך למוצהר והזמני לקבוע

ההפיכה המשטרית מקדמת את חזונן הלא-ריאלי והאנטי-ציוני של שלוש קבוצות שונות, כל אחת משיחית לפי דרכה. מולן מתייצב מחנה ישראלי-ציוני חדש, שבט ליברלי שלא ידע שהוא כזה, שמגילת העצמאות היא תורתו

בהיעדר אידאולוגיה ברורה, מפלגות המרכז הישראליות מחפשות להתמקם בנקודת האמצע בין כל שתי עמדות מתחרות. גם הפעם הן רצות לפשרה בכל מחיר, למרות שלא נולד המתווה שיפייס בין דיקטטורה לדמוקרטיה

בראיון בן חמש השעות עם חנוך דאום, אנו פוגשים את נפתלי בנט כפי שהיה רוצה שיתפסו אותו: מגשים תפיסת עולם טכנוקרטית, דן רק באמצעים ולעולם לא בתכליות, ונבוך לדבר על ערכים. עם גישה כזאת, לא פלא שהימין חסר הבושה מנצח