שמאל | מרכז | ימין

האם הצטרפות רע״ם לקאוליציה מבשרת על עידן חדש של שיתוף פעולה יהודי־ערבי – או דווקא על תחיית מפלגות הלוויין הערביות מימי מפא״י?

על הנייר, הממשלות הפריטטיות דומות להפליא לממשלת הרוטציה של פרס ושמיר. בחינה מעמיקה חושפת הבדלים משמעותיים ביניהן ואת משבר האמון שמאפיין את הפוליטיקה הישראלית

המגמות הלאומניות בקרב הציבור החרדי הולכות ומתחזקות. אם השמאל חפץ שלטון, עליו להיערך בהתאם

אם השמאל מעוניין בשיתוף פעולה עם החברה החרדית, הוא חייב להיפטר מהפנטזיה לעשות לה ישראליזציה

שנתיים אחרי המהפך של 1977, היתה תנועת העבודה במשבר. הדיונים שקיימו דמויות מרכזיות בה עסקו לא רק ב"בעיה של השמאל", אלא גם בשאלת האלטרנטיבה שעליה להציב למפלגת השלטון. ליצחק בן-אהרן, ממתנגדיה החריפים של תפיסת הממלכתיות, היתה תשובה ברורה לשתי השאלות

השנה האחרונה הקצינה את השיסוי והפילוג, והלהבות הפוליטיות מסרבות לגווע מול משבר חריף מאין כמותו. כדי לחולל שינוי, המרכז-שמאל חייב לפעול באופן דואלי – להילחם עד חורמה להחלפת השלטון ובו זמנית להילחם על מקומן של כל הקבוצות בחברה בישראל

על המחנה הפרוגרסיבי בישראל להתנער מהדה לגיטימציה שעשה הימין לשיתוף פעולה בינלאומי ולנהוג בדיוק כפי שנוהג הימין עצמו: לטוות רשתות קשרים בינלאומית על בסיס אידיאולוגי וכך למקסם את כוחו ולהגדיל את השפעתו הפוליטית

מחנה פוליטי המעוניין בחידוש מדינת הרווחה הישראלית יהיה חייב לתת מענה לשורת שאלות בנושא דת ומדינה: ממערך הפיקוח על כשרות ועד תחבורה ציבורית בשבת. מודל חדש – שמשנה מהיסוד את חלוקת הסמכויות בין הממשלה, הרשויות המקומיות והשוק הפרטי – מציע פתרון

יש סיכוי לתחייה סוציאל-דמוקרטית אך הדרך אליה ארוכה ודורשת התארגנות משמעותית שקודמת להצבעה בקלפי

במאמרו "המחנה המשותף" הלל בן ששון מציע בתור מתכון להתאוששות השמאל את הניתוק מהציבור הרחב שהביא לדעיכתו מלכתחילה