אזרחות שווה

בקליפ חדש בשם "אני יהודי אני ישראלי", יובל (המבולבל) שם־טוב מבטא באופן ישיר את ההיגיון הפנימי של הימין החדש: לאומנות גלותית אנטי־ישראלית. ההשוואה לשני שירי עבר שביקשו גם הם לתת קול למסורת, מיטיבה להמחיש זאת

ממחאה קולנית על אי־קידומם של קצינים דתיים ועד פוסטים של לוחמים המייחלים ליישוב גוש קטיף – המגזר החרד"לי הוא היחיד שמנסה לעצב מחדש את צה"ל. אבל גם הקצונה הבכירה וגם הציבור הליברלי שוגים באופן ההתמודדות עם התופעה

ספרו של דימיטרי שומסקי מציע תזה מהפכנית: אבות הציונות לא התכוונו להשיג מדינת לאום אתנית, כפי שהוקמה לבסוף בישראל. במקומה, הם ראו לנגד עיניהם אוטונומיה או "תת־מדינה" תחת מסגרת אימפריאלית, לצד שאר עמי האזור, שתקיים בתוכה שוויון גמור. האמנם?

הציבור הליברלי מתמודד מול קבוצות חרדיות וחרד"ליות מאוגדות ומאורגנות ששיעורי ההצבעה בהן מרקיעים שחקים. איזה סיכוי בדיוק יש לו מולן? ובכן, יש. המפתח הוא חזרה למוסדות הקהילתיים של פעם ובנייה מחדש של דמות העסקן

מסע הרדיפה בגיבוי המדינה של החברה הערבית בחסות המלחמה הוא לא רק פגיעה חמורה בזכויות אדם ובדמוקרטיה, אלא גם סכנה ממשית להתלקחות אלימה בתוך ישראל

ההישג הבולט ביותר של ממשלת השינוי נרשם בהתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. לרוע המזל, הוא בולט בעיקר על רקע הכישלון של הממשלה הנוכחית, שהביא להיקפי נרצחים חסרי תקדים. המנכ"ל הקודם של המשרד לביטחון פנים מסביר את ההצלחה – ואת הכישלון

הימין עמל זה שנים על דה-לגיטמציה של הציבור הערבי בישראל. למרבה האכזבה, המחאה לא אתגרה את הקו הזה וזו שגיאה אסטרטגית ומהותית. כעת חייבת לקום שותפות אמת בין החברה הערבית לבין הציבור היהודי הליברלי

האם הצטרפות רע״ם לקאוליציה מבשרת על עידן חדש של שיתוף פעולה יהודי־ערבי – או דווקא על תחיית מפלגות הלוויין הערביות מימי מפא״י?

הנחיות הריחוק החברתי אכן מנוגדות למאפיינים התרבותיים של החברה הערבית והפערים בין מערכות החינוך רק החריפו עוד יותר, אבל מה שאזרחי ישראל הערבים באמת צריכים כדי להתמודד עם משבר הקורונה הוא שמדינת ישראל תפסיק לראות בהם איום ביטחוני