על מנת להתחתן, נאלצים זוגות רבים לעזוב את ישראל, לעבור הליך משפיל לבירור יהדותם או פשוט לקבל תכתיבים של ממסד שאינו מבטא את השקפת עולמם. כדי להתגרש, תלויות נשים בנכונות בעליהן לתת להן גט במסגרת טקס שפמיניזם ושוויון רחוקים ממנו מרחק שנות אור. מדוע מצב עניינים זה מנוגד לתמצית מהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – ומהי הדרך המוצלחת ביותר לשנותו אחת ולתמיד? נישואין וגירושין בישראל נתונים למונופול דתי עוד מימי קום המדינה. מסמך הסטטוס קוו המפורסם של בן-גוריון היה הבסיס להכפפת דיני האישות האזרחיים בארץ להלכה, ומאז הופקדו סמכויות הרישום לנישואין בידי הרבנות הראשית והמועצות הדתיות ומתן הגט נקבע כחובה בהליך גירושין הנערך בבתי הדין הרבניים. מצב עניינים זה נוגד את חזונה היהודי של הציונות, בכך שהוא מצמצם את היהדות למובן חרדי-דתי שאיננו מאפשר התחדשות וביטוי יהודי לאומי במובנו הרחב. המונופול הדתי על נישואין וגירושין מגביל את חירותם של כלל אזרחי ישראל, יהודים ולא-יהודים כאחד. הוא מביא לכך שזוגות רבים אינם יכולים להתחתן במדינתם ונאלצים להירשם לנישואין במדינות זרות, או לחלופין להסתפק במעמד של ידועים בציבור המקנה להם את רוב הזכויות המשפטיות שיש לזוגות נשואים, אך כרוך בביורוקרטיה מסורבלת. זוגות אשר מעוניינים להתחתן דרך הרבנות נאלצים לעתים להוכיח את יהדותם במסגרת הליך מסובך, מה שיוצר אנטגוניזם בקרב חלקים לא מבוטלים בציבור כלפי הממסד הדתי, מביא להעמקת השסע הדתי-חילוני ובכך פוגע בסולידריות החברתית בישראל. גם מי שיהדותם אינה מוטלת בספק מבחינת הרבנות מחויבים לעבור טקסים דתיים הכפופים לפסיקה הלכתית חרדית, ואינם יכולים לקיים טקסי חתונה המביאים לידי ביטוי את אורח חייהם או השקפת עולמם. המונופול של הרבנות על הגירושין, הבא לידי ביטוי בהתניית ההליך במתן גט, הופך נשים רבות למסורבות גט פוטנציאליות. כך מיוצר בחסות המדינה מצב בעייתי במיוחד, שבו נשים אינן יכולות להשתחרר מכבלי נישואיהן מסיבות דתיות. נייר מדיניות זה מבקש להתמודד עם בעיית הסמכות הבלעדית הניתנת למוסדות דתיים על דיני האישות בישראל. מטרת המדיניות המוצעת בו היא להביא להגברת חופש הדת של אזרחי ישראל באמצעות פירוק המונופול הניתן לרבנות ולבתי הדין הרבניים במדינה על נישואין וגירושין. בנייר נבדקו חלופות שונות לפתרון הבעיה: שימור המצב הנוכחי, מתוך מודעות לכך שתופעת הנישואין מחוץ לרבנות מצויה במגמת צמיחה; יצירת מרשם מסודר ואחיד לידועים בציבור, שיחזק מוסד זה כאלטרנטיבה לרישום הנישואין ברבנות; פתרון “ברית הזוגיות”, שלפיו יוקם מסלול לרישום אזרחי לנישואין במקביל לשמירה על המונופול הרבני על נישואין דתיים; יצירת פיתרון רב-מסלולי, שיאפשר חופש דת ובחירה גם במסלול הדתי, לצד קיומו של מסלול אזרחי; ולבסוף, ביטול הרישום הדתי לנישואין והחלת נישואין אזרחיים לכול. לאחר בחינת המידה שבה עומדות החלופות ביעדים כגון צמצום הפגיעה בפרטים, שמירה על ממלכתיות והגברת חופש הדת ובשיקולים מעשיים כמו ישימות פוליטית (בהינתן מצב של קואליציית מרכז-שמאל שעשויה לכלול מפלגות חרדיות המתנגדות למטרת המדיניות), ממליץ נייר זה לבחור בחלופת ריבוי המסלולים. חלופה זו מציעה לתקן את החוק הקיים, ולהנהיג אפשרות של רישום אזרחי לנישואין, לצד אפשרות לרישום דתי מגוון ופלורליסטי. זוגות שיבחרו ברישום דתי יוכלו לבחור בית דין דתי שבמסגרתו יערכו את טקס הנישואין, ואם יש צורך בכך גם את הליך הגירושין. זוגות שיבחרו ברישום אזרחי יוכלו להינשא ובמידת הצורך, גם להתגרש במסגרתו. פיתרון זה יסייע להגברת חופש הדת בישראל ויתרום לחיזוק צביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית, כך שכל אישה ואיש יוכלו לחיות בה כרצונם ולממש באין מפריע את זהותם האישית, הדתית, התרבותית והלאומית.
