Policy studies | 10.07.23

# חינוך

# חינוך

שביל הזהב

Sorry, this entry is only available in Croatian.

writing:

מיכל צ'רנוביצקי

תקציר

מערכת החינוך החרדית שונה באופן משמעותי ממערכות החינוך האחרות במדינת ישראל – הממלכתית (כולל מוסדות החינוך הערביים) והממלכתית-דתית. בניגוד לשתיהן, רובה המכריע אינו חלק מהחינוך הרשמי והציבורי של המדינה, אלא מורכב ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש”ר) ומוסדות פטור. אלו מצויים בבעלות פרטית של רשתות החינוך החרדיות המחוברות לש”ס וליהדות התורה, ושל שלל עמותות אחרות המקושרות בחלקן לממסד החרדי; מפוקחים באופן חלקי בלבד על ידי משרד החינוך; ולא תמיד עומדים גם בכללים שהם מחויבים אליהם.

כתוצאה מכך, מערכת החינוך החרדית מצויה בפער עצום מאחורי מערכת החינוך הכללית כמעט בכל תחום: מהיקף ורמת לימודי הליב”ה, שיטות הלימוד והפדגוגיה ורמת ההכשרה של המורים המנהלים; דרך הטיפול בילדי שילוב וחינוך מיוחד, המבנים והתנאים הפיזיים; ועד שכר ותנאי עובדי ההוראה.

בניגוד לשאר ילדי ישראל, שהמדינה דואגת באופן ישיר למימוש זכותם לחינוך, הילדים החרדים תלויים לשם כך במפלגות ובממסד החרדיים, וסובלים מאפליה בקבלה וברישום לגנים ולבתי הספר על רקע דתי, עדתי ומעמדי. כך נוצר מצב שבו הממסד החרדי שולט במידה קיצונית בחייהם של בנות ובני החברה החרדית.

בשנת 2013 הקים שר החינוך דאז שי פירון את הממ”ח – החינוך הממלכתי-חרדי. מדובר בגנים ובתי ספר יסודיים רשמיים וציבוריים בבעלות ובניהול משרד החינוך והרשויות המקומיות, המיועדים לילדים וילדות חרדים. עשור לאחר הקמתו, ברור שהחינוך הממלכתי-חרדי הוא סיפור הצלחה: הוא סוגר את שלל הפערים שתיארנו לעיל ובכך מאפשר השתלבות מיטבית של בוגריו בכלכלה הישראלית; בעיית האפליה ברישום לא קיימת בו, ומוסדותיו מנותקים מהמפלגות בדומה לשאר מערכת החינוך הממלכתית, מה שמאפשר להורים חופש בקבלת החלטות הנוגעות לאורח חייהם ומשפחתם, ללא החשש למקומם של ילדיהם במוסדות החינוך; ובניגוד לדעה הרווחת שהממ”ח רלוונטי לחרדים ‘מודרניים’ בלבד, במציאות לומדים במוסדותיו ילדים מכל חלקי החברה החרדית, וסקרים שנערכים בה מראים פוטנציאל הצטרפות משמעותי אליו – כולל בקרב קהילות שמרניות ביותר.

כל זאת הופך את הממ”ח למפתח המרכזי להסדרה מחדש של מערכת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל. אולם נכון לשנת 2023 תופס הממ”ח כ-4% אחוז בלבד מכלל מערכת החינוך החרדית בגילי גן עד כיתה ח’. קצב התרחבותו האיטי נובע ממערך מורכב של חסמים המקשים על התפתחותו. אלו העיקריים שבהם:

חסמים חוקיים ומנהליים:

  • זרם רשות ללא חקיקה ומדיניות כתובה – מאז הקמתו, לא עוגן מעמדו של החינוך הממלכתי-חרדי בחקיקה ובמדיניות כתובה, והוא לא הוגדר כזרם שהמדינה והרשויות המקומיות מחויבות לספקו לילדים המעוניינים בכך. בנובמבר 2023 פורסם לראשונה חוזר מנכ”ל לממ”ח, שמשווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ומחייב את המדינה והרשויות לספקו לילדים המבקשים ללמוד בו, אולם הדבר אינו מהווה תחליף לחקיקה בנושא.
  • חלופות פשוטות וקלות יותר – הן פתיחת מוסד ממלכתי-חרדי והן מעבר של מוסד קיים ממעמד מוכש”ר או פטור לממ”ח, מורכבים בהרבה מפתיחת מוסד במעמד מוכש”ר או פטור או מעבר של מוסד כזה לרשתות החינוך החרדיות, הן מבחינה בירוקרטית והן מבחינת הסטנדרטים שהמוסד נדרש לעמוד בהם.

חסמים טכניים וארגוניים:

  • מחסור בכוח אדם – במשרד החינוך אין מספיק כוח אדם שמטפל בהקמת מוסדות ממ”ח חדשים.
  • מצוקת בינוי – כדי לקבל אישור להקמת בית ספר או גן ממלכתי-חרדי, דרוש מבנה בבעלות או בשכירות הרשות המקומית שעומד בתקן של משרד החינוך. המחסור החמור במבני ציבור ובשטחים למבני ציבור בכל רחבי הארץ מעכב פתיחת ממ”חים חדשים.
  • מחסור עצום במורים חרדים ברף ההשכלה הנדרש בממ”ח – בבתי הספר החרדיים לבנים, מקובל שהמורים יהיו גברים. אולם אין כמעט מורים חרדים גברים בעלי תואר ראשון או שווה ערך כפי שנדרש בחינוך הממלכתי-חרדי, או בעלי הכשרה ללימוד מקצועות החול.
  • מחסור בספרי לימוד המתאימים לממ”ח – בחלק ניכר מן הספרים שיוצאים עבור מערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית ישנם תכנים ותמונות שאינם מתאימים לבתי ספר חרדיים. מנגד, הספרים הנלמדים ברשתות החינוך החרדיות לא תמיד מאושרים על ידי משרד החינוך, והוצאת ספרים ייחודיים עבור הממ”ח אינה רווחית למחברים ולהוצאות הספרים.

חסמים פוליטיים וקהילתיים:

  • לחץ פוליטי של המפלגות החרדיות – מערכת החינוך החרדית הפכה לבסיס הכוח העיקרי של המפלגות והממסד החרדיים, והם אינם רוצים לאבדו. לכן המפלגות החרדיות – יהדות התורה וש”ס – מתנגדות לחלוטין למסלול החינוך הממלכתי-חרדי. הלחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות ברמה המקומית משפיע על החלטת ראשי הרשויות האם לאפשר פתיחת מוסדות ממ”ח, והלחץ הפוליטי שלהן ברמה הארצית מונע חקיקה להסדרת מסלול זה.
  • התנגדות של רבנים לממ”ח – הרבנים החרדים ברובם מתנגדים לחינוך הממלכתי-חרדי, מתוך חשש שמעבר למסלול זה לא יותיר בידי הציבור החרדי ורבניו אפשרות משמעותית לקבוע את התכנים והערכים שיונחלו בבתי הספר. עמדה זו של הרבנים מהווה שיקול משמעותי בהחלטתן של משפחות חרדיות רבות האם לשלוח את ילדיהן לממ”ח.
  • התיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד – תיוג זה רווח בציבור החרדי הכללי ובקרב הגורמים השונים העוסקים בממ”ח, ומרתיע חרדים רבים מלהצטרף אליו, אף על פי שבפועל, רק מיעוט מבתי הספר במסלול זה משרתים בעיקר אוכלוסייה חרדית ‘מודרנית’, ושגישת אנשי הממ”ח במשרד החינוך הייתה ועודנה שהוא מיועד לכל החרדים.
  • חוסר ידע – היעדר היכרות של הציבור החרדי עם ההבדלים בין החינוך הממלכתי-חרדי לבין החינוך החרדי במעמד מוכר שאינו רשמי (מוכש”ר), מביא משפחות חרדיות רבות להכניס את ילדיהן למוסדות מוכש”ר מבלי להבין שבכך הן מתפשרות על איכות החינוך שאותו יקבלו.

תוכנית המדיניות שאנו מציגים בנייר זה מיועדת להתגבר על חסמים אלו, במטרה להגיע למצב שבו לפחות 50% מכלל התלמידים החרדים בגילי גן ובית ספר יסודי לומדים בממ”ח.

דרך הפעולה המרכזית המוצעת היא יצירת תוכנית חומש ממשלתית לחינוך הממלכתי-חרדי, שתתיר ותתמודד עם החסמים החוקיים-מנהליים, הטכניים-ארגוניים והפוליטיים-קהילתיים, כדי להפוך את הממ”ח לדרך הראשית של המדינה לספק לחרדים את הזכות לחינוך בגילי הגן והיסודי.

ב-1953 חוקקה מדינת ישראל את חוק חינוך ממלכתי שביטל את הזרמים הפוליטיים במערכת החינוך, וייסד במקומם מערכת חינוך ממלכתית בעלת מטרות ותכני לימוד משותפים, תוך מתן אפשרות לחינוך ממלכתי חילוני-מסורתי ולחינוך ממלכתי-דתי. בנייר זה אנו קוראים להשלים מהלך זה ולצרף למערכת החינוך הממלכתית גם את החברה החרדית, שהשארתה עד כה מחוץ לה מהווה את הבסיס המרכזי לאי-השתלבותה בחברה הישראלית הכוללת.

אלו עיקרי התוכנית:

התרת חסמים חוקיים ומנהליים:

  • חקיקה – נדרש עיגון בחקיקה של זכותם של ילדים חרדים לחינוך ממלכתי-חרדי, באופן שיחייב את הרשויות המקומיות ואת המדינה לספקו לכל ילד חרדי המעוניין בכך. החקיקה הנדרשת היא תיקון חוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953, כך שיכלול הגדרה של החינוך הממלכתי-חרדי, וישווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי.
  • מימוש והרחבת חוזר המנכ”ל – יש לממש את חוזר המנכ”ל למוסדות חינוך ממלכתי-חרדי שפורסם בנובמבר 2022, באמצעות הורדת הנחיות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות, ועתירות לבתי משפט במקרים שבהם ראשי הרשויות מעכבים פתיחת מוסדות חינוך.
  • צעדים אקטיביים של הרשויות – הכנסה של אופציית הממ”ח לאתרי הרישום לגנים ולבתי הספר בכל רשות מקומית, והקמת גנים ובית ספר ממלכתיים-חרדיים לאוכלוסייה החרדית הכללית ביוזמה של משרד החינוך והרשות המקומית בכל יישוב או אזור שיש בו ריכוז של אוכלוסייה חרדית.
  • ביטול הקלת היתר על החינוך החרדי בבעלות פרטית – הקשחת הליכי ההכרה בבתי ספר במעמד מוכר שאינו רשמי והליכי המעבר של בתי ספר במעמד מוכש”ר ופטור לרשתות החינוך החרדיות, ומניעת פתיחת בתי ספר בבעלות פרטית במקרים שבהם הדבר יפגע בהצטרפות של תלמידים לממ”ח.

התרת חסמים טכניים וארגוניים:

  • תוספת כוח אדם שיטפל בחינוך הממלכתי-חרדי – באמצעות הקמת אגף ממ”ח במחוז החרדי במשרד החינוך והוספת תקנים עבורו.
  • תוספת תקציב לבינוי ותיעדוף זמני של הממ”ח בתחום בינוי מוסדות חינוך – עד להתבססותו כמסלול הלימודים המרכזי והמועדף לילדי החברה החרדית בישראל.
  • הכשרת מורים מסיבית באמצעות מלגות.
  • תקצוב של הוצאת ספרי לימוד המתאימים לממ”ח.

התרת חסמים פוליטיים וקהילתיים:

  • להיפטר מהתיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד – הצגת ושיווק הממ”ח כמערכת חינוך כלל-חרדית.
  • הסברה במגזר החרדי.
  • שיח ישיר של משרד החינוך עם הרבנים.
  • גיוס ראשי הרשויות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות שתומכות בממ”ח להסברה לשאר הרשויות המקומיות.
  • גיוס ההורים, המורים והרבנים בממ”ח כסוכני שינוי – באמצעות שלל צעדים, ביניהם: הקמת וחיזוק ועדי הורים, חיזוק ארגוני השטח החרדיים העוסקים בממ”ח, והקמת פורום רבנים מלווה לממ”ח.
  • אי-מתן אפשרויות נוספות לתקצוב מלא של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים מעבר לקיים היום.

החינוך הממלכתי-חרדי הוא הפתרון הטוב ביותר למערכת החינוך החרדית. זהו הפתרון היחיד שאינו מסתפק במועט עבור החברה החרדית, אלא שואף להשוות את מערכת החינוך שלה מכל הבחינות למקובל במערכת החינוך הממלכתית בישראל, וזאת מבלי לפגוע בלימודים התורניים ובחינוך לאורח חיים חרדי. פתרון זה הוא שיאפשר להבטיח הן את עתידו הכלכלי של הציבור החרדי והן, מתוך כך, את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל כולה בטווח הבינוני והארוך כאחד. מעבר לכך, החינוך הממלכתי-חרדי, שמעביר את הבעלות והאחריות על מוסדות החינוך החרדיים לידי המדינה, הוא האפשרות היחידה לנתק את הקשר הבעייתי ביותר בין מוסדות החינוך החרדיים לבין גופים חרדיים פוליטיים וקהילתיים חזקים.

לפיכך, יישום המלצות המדיניות המובאות במסמך זה – שיאפשרו לחינוך הממלכתי-חרדי להפוך להיות מסלול הלימודים המרכזי והמועדף עבור בני ובנות החברה החרדית – הוא המהלך החיוני והמבטיח ביותר לשיפור מצבו של הציבור החרדי ויחסיו עם מדינת ישראל.

מארבעה לחמישים

עיקרי התוכנית להפיכת הממ”ח למסלול הלימודים העיקרי בחברה החרדית בגילי גן עד כיתה ח’:

התרת חסמים חוקיים ומנהליים:

חקיקה
תיקון חוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953, כך שיכלול הגדרה של החינוך הממלכתי-חרדי, וישווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי.

הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי)

מימוש והרחבת חוזר המנכ”ל
הורדת הנחיות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות, ועתירות לבתי משפט במקרים שבהם ראשי הרשויות מעכבים פתיחת מוסדות חינוך.

צעדים אקטיביים של הרשויות
הכנסה של אופציית הממ”ח לאתרי הרישום לגנים ולבתי הספר בכל רשות מקומית, והקמת גנים ובית ספר ממלכתיים-חרדיים לאוכלוסייה החרדית הכללית ביוזמה של משרד החינוך והרשות המקומית

בחר.י מוסד חינוכי
ממלכתי
ממלכתי דתי
ממלכתי חרדי

ביטול הקלת היתר על החינוך החרדי בבעלות פרטית
הקשחת הליכי ההכרה בבתי ספר במעמד מוכש”ר, ומניעת פתיחת בתי ספר בבעלות פרטית במקרים שבהם הדבר יפגע בהצטרפות של תלמידים לממ”ח.

התרת חסמים טכניים וארגוניים:

תוספת כוח אדם שיטפל בחינוך הממלכתי-חרדי

תוספת תקציב לבינוי ותיעדוף זמני של הממ”ח בתחום בינוי מוסדות חינוך

הכשרת מורים מסיבית באמצעות מלגות

תקצוב של הוצאת ספרי לימוד המתאימים לממ”ח

התרת חסמים פוליטיים וקהילתיים:

להיפטר מהתיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד
הצגת ושיווק הממ”ח כמערכת חינוך כלל-חרדית.

הסברה במגזר החרדי

שיח ישיר של משרד החינוך עם הרבנים

גיוס ראשי הרשויות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות להסברה לשאר הרשויות המקומיות.

גיוס ההורים, המורים והרבנים בממ”ח כסוכני שינוי
הקמת וחיזוק ועדי הורים, חיזוק ארגוני השטח החרדיים העוסקים בממ”ח, והקמת פורום רבנים מלווה לממ”ח.

אי-מתן אפשרויות נוספות לתקצוב מלא של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים מעבר לקיים היום

מערכת החינוך החרדית שונה באופן משמעותי ממערכות החינוך האחרות במדינת ישראל – הממלכתית (כולל מוסדות החינוך הערביים) והממלכתית-דתית. בניגוד לשתיהן, רובה המכריע אינו חלק מהחינוך הרשמי והציבורי של המדינה, אלא מורכב ממוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש”ר) ומוסדות פטור. אלו מצויים בבעלות פרטית של רשתות החינוך החרדיות המחוברות לש”ס וליהדות התורה, ושל שלל עמותות אחרות המקושרות בחלקן לממסד החרדי; מפוקחים באופן חלקי בלבד על ידי משרד החינוך; ולא תמיד עומדים גם בכללים שהם מחויבים אליהם.

כתוצאה מכך, מערכת החינוך החרדית מצויה בפער עצום מאחורי מערכת החינוך הכללית כמעט בכל תחום: מהיקף ורמת לימודי הליב”ה, שיטות הלימוד והפדגוגיה ורמת ההכשרה של המורים המנהלים; דרך הטיפול בילדי שילוב וחינוך מיוחד, המבנים והתנאים הפיזיים; ועד שכר ותנאי עובדי ההוראה.

בניגוד לשאר ילדי ישראל, שהמדינה דואגת באופן ישיר למימוש זכותם לחינוך, הילדים החרדים תלויים לשם כך במפלגות ובממסד החרדיים, וסובלים מאפליה בקבלה וברישום לגנים ולבתי הספר על רקע דתי, עדתי ומעמדי. כך נוצר מצב שבו הממסד החרדי שולט במידה קיצונית בחייהם של בנות ובני החברה החרדית.

בשנת 2013 הקים שר החינוך דאז שי פירון את הממ”ח – החינוך הממלכתי-חרדי. מדובר בגנים ובתי ספר יסודיים רשמיים וציבוריים בבעלות ובניהול משרד החינוך והרשויות המקומיות, המיועדים לילדים וילדות חרדים. עשור לאחר הקמתו, ברור שהחינוך הממלכתי-חרדי הוא סיפור הצלחה: הוא סוגר את שלל הפערים שתיארנו לעיל ובכך מאפשר השתלבות מיטבית של בוגריו בכלכלה הישראלית; בעיית האפליה ברישום לא קיימת בו, ומוסדותיו מנותקים מהמפלגות בדומה לשאר מערכת החינוך הממלכתית, מה שמאפשר להורים חופש בקבלת החלטות הנוגעות לאורח חייהם ומשפחתם, ללא החשש למקומם של ילדיהם במוסדות החינוך; ובניגוד לדעה הרווחת שהממ”ח רלוונטי לחרדים ‘מודרניים’ בלבד, במציאות לומדים במוסדותיו ילדים מכל חלקי החברה החרדית, וסקרים שנערכים בה מראים פוטנציאל הצטרפות משמעותי אליו – כולל בקרב קהילות שמרניות ביותר.

כל זאת הופך את הממ”ח למפתח המרכזי להסדרה מחדש של מערכת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל. אולם נכון לשנת 2023 תופס הממ”ח כ-4% אחוז בלבד מכלל מערכת החינוך החרדית בגילי גן עד כיתה ח’. קצב התרחבותו האיטי נובע ממערך מורכב של חסמים המקשים על התפתחותו. אלו העיקריים שבהם:

חסמים חוקיים ומנהליים:

  • זרם רשות ללא חקיקה ומדיניות כתובה – מאז הקמתו, לא עוגן מעמדו של החינוך הממלכתי-חרדי בחקיקה ובמדיניות כתובה, והוא לא הוגדר כזרם שהמדינה והרשויות המקומיות מחויבות לספקו לילדים המעוניינים בכך. בנובמבר 2023 פורסם לראשונה חוזר מנכ”ל לממ”ח, שמשווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ומחייב את המדינה והרשויות לספקו לילדים המבקשים ללמוד בו, אולם הדבר אינו מהווה תחליף לחקיקה בנושא.
  • חלופות פשוטות וקלות יותר – הן פתיחת מוסד ממלכתי-חרדי והן מעבר של מוסד קיים ממעמד מוכש”ר או פטור לממ”ח, מורכבים בהרבה מפתיחת מוסד במעמד מוכש”ר או פטור או מעבר של מוסד כזה לרשתות החינוך החרדיות, הן מבחינה בירוקרטית והן מבחינת הסטנדרטים שהמוסד נדרש לעמוד בהם.

חסמים טכניים וארגוניים:

  • מחסור בכוח אדם – במשרד החינוך אין מספיק כוח אדם שמטפל בהקמת מוסדות ממ”ח חדשים.
  • מצוקת בינוי – כדי לקבל אישור להקמת בית ספר או גן ממלכתי-חרדי, דרוש מבנה בבעלות או בשכירות הרשות המקומית שעומד בתקן של משרד החינוך. המחסור החמור במבני ציבור ובשטחים למבני ציבור בכל רחבי הארץ מעכב פתיחת ממ”חים חדשים.
  • מחסור עצום במורים חרדים ברף ההשכלה הנדרש בממ”ח – בבתי הספר החרדיים לבנים, מקובל שהמורים יהיו גברים. אולם אין כמעט מורים חרדים גברים בעלי תואר ראשון או שווה ערך כפי שנדרש בחינוך הממלכתי-חרדי, או בעלי הכשרה ללימוד מקצועות החול.
  • מחסור בספרי לימוד המתאימים לממ”ח – בחלק ניכר מן הספרים שיוצאים עבור מערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית ישנם תכנים ותמונות שאינם מתאימים לבתי ספר חרדיים. מנגד, הספרים הנלמדים ברשתות החינוך החרדיות לא תמיד מאושרים על ידי משרד החינוך, והוצאת ספרים ייחודיים עבור הממ”ח אינה רווחית למחברים ולהוצאות הספרים.

חסמים פוליטיים וקהילתיים:

  • לחץ פוליטי של המפלגות החרדיות – מערכת החינוך החרדית הפכה לבסיס הכוח העיקרי של המפלגות והממסד החרדיים, והם אינם רוצים לאבדו. לכן המפלגות החרדיות – יהדות התורה וש”ס – מתנגדות לחלוטין למסלול החינוך הממלכתי-חרדי. הלחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות ברמה המקומית משפיע על החלטת ראשי הרשויות האם לאפשר פתיחת מוסדות ממ”ח, והלחץ הפוליטי שלהן ברמה הארצית מונע חקיקה להסדרת מסלול זה.
  • התנגדות של רבנים לממ”ח – הרבנים החרדים ברובם מתנגדים לחינוך הממלכתי-חרדי, מתוך חשש שמעבר למסלול זה לא יותיר בידי הציבור החרדי ורבניו אפשרות משמעותית לקבוע את התכנים והערכים שיונחלו בבתי הספר. עמדה זו של הרבנים מהווה שיקול משמעותי בהחלטתן של משפחות חרדיות רבות האם לשלוח את ילדיהן לממ”ח.
  • התיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד – תיוג זה רווח בציבור החרדי הכללי ובקרב הגורמים השונים העוסקים בממ”ח, ומרתיע חרדים רבים מלהצטרף אליו, אף על פי שבפועל, רק מיעוט מבתי הספר במסלול זה משרתים בעיקר אוכלוסייה חרדית ‘מודרנית’, ושגישת אנשי הממ”ח במשרד החינוך הייתה ועודנה שהוא מיועד לכל החרדים.
  • חוסר ידע – היעדר היכרות של הציבור החרדי עם ההבדלים בין החינוך הממלכתי-חרדי לבין החינוך החרדי במעמד מוכר שאינו רשמי (מוכש”ר), מביא משפחות חרדיות רבות להכניס את ילדיהן למוסדות מוכש”ר מבלי להבין שבכך הן מתפשרות על איכות החינוך שאותו יקבלו.

תוכנית המדיניות שאנו מציגים בנייר זה מיועדת להתגבר על חסמים אלו, במטרה להגיע למצב שבו לפחות 50% מכלל התלמידים החרדים בגילי גן ובית ספר יסודי לומדים בממ”ח.

דרך הפעולה המרכזית המוצעת היא יצירת תוכנית חומש ממשלתית לחינוך הממלכתי-חרדי, שתתיר ותתמודד עם החסמים החוקיים-מנהליים, הטכניים-ארגוניים והפוליטיים-קהילתיים, כדי להפוך את הממ”ח לדרך הראשית של המדינה לספק לחרדים את הזכות לחינוך בגילי הגן והיסודי.

ב-1953 חוקקה מדינת ישראל את חוק חינוך ממלכתי שביטל את הזרמים הפוליטיים במערכת החינוך, וייסד במקומם מערכת חינוך ממלכתית בעלת מטרות ותכני לימוד משותפים, תוך מתן אפשרות לחינוך ממלכתי חילוני-מסורתי ולחינוך ממלכתי-דתי. בנייר זה אנו קוראים להשלים מהלך זה ולצרף למערכת החינוך הממלכתית גם את החברה החרדית, שהשארתה עד כה מחוץ לה מהווה את הבסיס המרכזי לאי-השתלבותה בחברה הישראלית הכוללת.

אלו עיקרי התוכנית:

התרת חסמים חוקיים ומנהליים:

  • חקיקה – נדרש עיגון בחקיקה של זכותם של ילדים חרדים לחינוך ממלכתי-חרדי, באופן שיחייב את הרשויות המקומיות ואת המדינה לספקו לכל ילד חרדי המעוניין בכך. החקיקה הנדרשת היא תיקון חוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953, כך שיכלול הגדרה של החינוך הממלכתי-חרדי, וישווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי.
  • מימוש והרחבת חוזר המנכ”ל – יש לממש את חוזר המנכ”ל למוסדות חינוך ממלכתי-חרדי שפורסם בנובמבר 2022, באמצעות הורדת הנחיות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות, ועתירות לבתי משפט במקרים שבהם ראשי הרשויות מעכבים פתיחת מוסדות חינוך.
  • צעדים אקטיביים של הרשויות – הכנסה של אופציית הממ”ח לאתרי הרישום לגנים ולבתי הספר בכל רשות מקומית, והקמת גנים ובית ספר ממלכתיים-חרדיים לאוכלוסייה החרדית הכללית ביוזמה של משרד החינוך והרשות המקומית בכל יישוב או אזור שיש בו ריכוז של אוכלוסייה חרדית.
  • ביטול הקלת היתר על החינוך החרדי בבעלות פרטית – הקשחת הליכי ההכרה בבתי ספר במעמד מוכר שאינו רשמי והליכי המעבר של בתי ספר במעמד מוכש”ר ופטור לרשתות החינוך החרדיות, ומניעת פתיחת בתי ספר בבעלות פרטית במקרים שבהם הדבר יפגע בהצטרפות של תלמידים לממ”ח.

התרת חסמים טכניים וארגוניים:

  • תוספת כוח אדם שיטפל בחינוך הממלכתי-חרדי – באמצעות הקמת אגף ממ”ח במחוז החרדי במשרד החינוך והוספת תקנים עבורו.
  • תוספת תקציב לבינוי ותיעדוף זמני של הממ”ח בתחום בינוי מוסדות חינוך – עד להתבססותו כמסלול הלימודים המרכזי והמועדף לילדי החברה החרדית בישראל.
  • הכשרת מורים מסיבית באמצעות מלגות.
  • תקצוב של הוצאת ספרי לימוד המתאימים לממ”ח.

התרת חסמים פוליטיים וקהילתיים:

  • להיפטר מהתיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד – הצגת ושיווק הממ”ח כמערכת חינוך כלל-חרדית.
  • הסברה במגזר החרדי.
  • שיח ישיר של משרד החינוך עם הרבנים.
  • גיוס ראשי הרשויות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות שתומכות בממ”ח להסברה לשאר הרשויות המקומיות.
  • גיוס ההורים, המורים והרבנים בממ”ח כסוכני שינוי – באמצעות שלל צעדים, ביניהם: הקמת וחיזוק ועדי הורים, חיזוק ארגוני השטח החרדיים העוסקים בממ”ח, והקמת פורום רבנים מלווה לממ”ח.
  • אי-מתן אפשרויות נוספות לתקצוב מלא של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים מעבר לקיים היום.

החינוך הממלכתי-חרדי הוא הפתרון הטוב ביותר למערכת החינוך החרדית. זהו הפתרון היחיד שאינו מסתפק במועט עבור החברה החרדית, אלא שואף להשוות את מערכת החינוך שלה מכל הבחינות למקובל במערכת החינוך הממלכתית בישראל, וזאת מבלי לפגוע בלימודים התורניים ובחינוך לאורח חיים חרדי. פתרון זה הוא שיאפשר להבטיח הן את עתידו הכלכלי של הציבור החרדי והן, מתוך כך, את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל כולה בטווח הבינוני והארוך כאחד. מעבר לכך, החינוך הממלכתי-חרדי, שמעביר את הבעלות והאחריות על מוסדות החינוך החרדיים לידי המדינה, הוא האפשרות היחידה לנתק את הקשר הבעייתי ביותר בין מוסדות החינוך החרדיים לבין גופים חרדיים פוליטיים וקהילתיים חזקים.

לפיכך, יישום המלצות המדיניות המובאות במסמך זה – שיאפשרו לחינוך הממלכתי-חרדי להפוך להיות מסלול הלימודים המרכזי והמועדף עבור בני ובנות החברה החרדית – הוא המהלך החיוני והמבטיח ביותר לשיפור מצבו של הציבור החרדי ויחסיו עם מדינת ישראל.

עיקרי התוכנית להפיכת הממ”ח למסלול הלימודים העיקרי בחברה החרדית בגילי גן עד כיתה ח’:

התרת חסמים חוקיים ומנהליים:

חקיקה
תיקון חוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953, כך שיכלול הגדרה של החינוך הממלכתי-חרדי, וישווה את מעמדו לזה של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי.

הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי)

מימוש והרחבת חוזר המנכ”ל
הורדת הנחיות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות, ועתירות לבתי משפט במקרים שבהם ראשי הרשויות מעכבים פתיחת מוסדות חינוך.

צעדים אקטיביים של הרשויות
הכנסה של אופציית הממ”ח לאתרי הרישום לגנים ולבתי הספר בכל רשות מקומית, והקמת גנים ובית ספר ממלכתיים-חרדיים לאוכלוסייה החרדית הכללית ביוזמה של משרד החינוך והרשות המקומית

בחר.י מוסד חינוכי
ממלכתי
ממלכתי דתי
ממלכתי חרדי

ביטול הקלת היתר על החינוך החרדי בבעלות פרטית
הקשחת הליכי ההכרה בבתי ספר במעמד מוכש”ר, ומניעת פתיחת בתי ספר בבעלות פרטית במקרים שבהם הדבר יפגע בהצטרפות של תלמידים לממ”ח.

התרת חסמים טכניים וארגוניים:

תוספת כוח אדם שיטפל בחינוך הממלכתי-חרדי

תוספת תקציב לבינוי ותיעדוף זמני של הממ”ח בתחום בינוי מוסדות חינוך

הכשרת מורים מסיבית באמצעות מלגות

תקצוב של הוצאת ספרי לימוד המתאימים לממ”ח

התרת חסמים פוליטיים וקהילתיים:

להיפטר מהתיוג של הממ”ח כמיועד לחרדים ‘מודרניים’ בלבד
הצגת ושיווק הממ”ח כמערכת חינוך כלל-חרדית.

הסברה במגזר החרדי

שיח ישיר של משרד החינוך עם הרבנים

גיוס ראשי הרשויות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות להסברה לשאר הרשויות המקומיות.

גיוס ההורים, המורים והרבנים בממ”ח כסוכני שינוי
הקמת וחיזוק ועדי הורים, חיזוק ארגוני השטח החרדיים העוסקים בממ”ח, והקמת פורום רבנים מלווה לממ”ח.

אי-מתן אפשרויות נוספות לתקצוב מלא של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים מעבר לקיים היום