Policy studies | 01.01.18

# חינוך

# חינוך

החצר האחורית של החינוך בישראל – מערכת החינוך החרדית

writing:

מיכל צ'רנוביצקי ודבורה פלדמן

תקציר מנהלים

רקע

לינק לתקציר בPDF

החינוך החרדי 2017: העסקה פוגענית, שירותים מצומצמים לתלמידים, נשירה מוגברת ואפליה בהליכי שיבוץ וקבלה

מהדוח שלפניכם עולה בבירור כי משרד החינוך מתקשה לפקח על מוסדות החינוך החרדיים, שנמצאים תחת אחריותו אך בבעלות פרטית של מגוון עמותות. בשילוב מכשולים הנובעים ממאפייניה הייחודיים של הקהילה החרדית, התוצאה היא מערכת חינוך אשר משרתת כחמישית מתלמידי ישראל – אך איננה מפוקחת כראוי, פוגעת בזכויות התלמידים והמורים ומבזבזת כספי ציבור. אלה הכשלים המרכזיים המפורטים בדוח:

  • שכרם השעתי של מורים חרדים נמוך בכ-50 אחוז מזה של מורים יהודים לא-חרדים. בקרב המורות הפער עומד על 25 אחוז. כלל עובדי ההוראה החרדים מועסקים כעובדי קבלן לעומת חמישית בלבד בחינוך הממלכתי, ורק 0.3 אחוז מהמורות והמורים החרדים מאוגדים, לעומת 70 אחוז בחינוך הממלכתי. בסקר שערכנו, כמחצית מעובדי ההוראה דיווחו על הלנת שכר. 80 אחוז מעובדות ההוראה העידו שפוטרו והועסקו מחדש כדי למנוע מהן לקבל משכורת בחודשי הקיץ ולצבור ותק.
  • מנהלי בתי הספר החרדיים ממונים על ידי מוסדות החינוך ללא דרישות סף, מכרזים או שקיפות לציבור. העדויות שאספנו מצביעות על מקרים רבים של מינוי מקורבים למנהלי בתי ספר במגזר.
  • על אף שמדובר באחת מקבוצות האוכלוסייה העניות בישראל, תשלומי ההורים בחינוך החרדי לבנים גבוהים מאלה שבחינוך החילוני הממלכתי. על פי הוראות משרד החינוך, לגני ילדים מותר לגבות מההורים עד 1,000 שקל בשנה; אך גנים חרדיים רבים גובים סכומים חריגים המגיעים עד 5,000 שקל בשנה. למרות תשלומי ההורים הגבוהים, השירותים המוצעים לתלמידים מצומצמים: חדרי מחשבים, לדוגמא, נמצאו בקושי בעשירית ממוסדות החינוך היסודיים לבנים, ומשמרות בטיחות נמצאו בפחות מחמישית מבתי הספר היסודיים בכלל.
  • הליך הרישום לבתי הספר לקוי ומפלה על רקע עדתי, דתי ומעמדי. משפחות נאלצות להתחנן ולערב גורמים חיצוניים כדי לרשום את ילדיהן לכיתה א’. חלק מהילדים מתקבלים ללימודים רק בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, או לאחר שכבר החלה. למרות מאות תלונות על אפליה, בשנים האחרונות ננקטו סנקציות מנהליות נגד שלושה בתי ספר בלבד.
  • נתוני משרד החינוך חושפים כי תלמידים חרדים מקבלים את התקצוב הנמוך ביותר ביחס לשאר התלמידים בישראל. במוסדות הפטור, למשל, כל תלמיד מתוקצב ב-27 אחוז בלבד מתלמיד לא חרדי.
  • ברובם המכריע של מוסדות החינוך החרדיים לבנים אין תוכנית לימודי ליבה מסודרת. היסטוריה וגיאוגרפיה, למשל, אינם נלמדים כמקצועות בפני עצמם, ולימודי החשבון מתמצים לרוב בארבע פעולות חשבוניות בלבד. במהלך חטיבת הביניים חלק ממקצועות הליבה נעלמים כליל ממערכת השעות.
  • הישגי התלמידים החרדים במבחני המיצ”ב הם הנמוכים בישראל: הציון הממוצע בבחינות המיצ”ב עמד בתשע”ו על 63 בחינוך הממלכתי, 57 בחינוך הממלכתי-דתי ו-25 בלבד בחינוך החרדי.
  • אחוזי הנשירה ממערכת החינוך החרדית הם הגבוהים בישראל: על פי נתוני הלמ”ס, ב-2016 נשרו מהלימודים 3.3 אחוז מתלמידי החינוך החרדי, לעומת אחוז בלבד בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

המלצות מדיניות לשיפור ולקידום מערכת החינוך החרדית

בטווח הקצר והבינוני

הרחבת הפיקוח והדיווח: פיקוח מוגבר על שכרם של עובדי ההוראה, על תוכניות הלימודים ועל תקציב מוסדות החינוך. בנוסף על משרד החינוך ליישם את סמכויות האכיפה שבידיו, כולל הפעלת סנקציות כמו הפסקת תקצוב.

מעבר להעסקה ישירה של צוות ההוראה: לעבור למודל של העסקה ישירה על ידי משרד החינוך (מורות, מורים, מנהלות ומנהלים) והרשויות המקומיות (גננות וגננים), כמקובל במערכת החינוך הרשמית. עד המעבר להעסקה ישירה, על משרד החינוך לעודד הקמת ארגוני עובדים בחינוך החרדי.

העברת כלל מוסדות החינוך החרדי לרשתות החינוך החרדיות: העברת המוסדות לידי רשת החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני תייעל את המנגנון ותאפשר למדינה להתנהל מול שני גופים מרכזיים במקום מאות.

שינוי מדיניות הקמת בתי ספר חדשים: מוסדות חרדיים חדשים צריכים לקום רק במסגרת רשתות החינוך, הממ”ח או כמוסדות פטור. בנוסף, יש לפעול להקמת גנים ובתי ספר בממ”ח; כיום הקמתם נעשית בעקבות יוזמות מקומיות של הורים, הנדרשים לגייס ילדים בעצמם ותלויים בשיתוף פעולה מצד הרשות המקומית.

תשלומי הורים: על משרד החינוך לחייב את בתי הספר להקים ועדי הורים שישתתפו בקביעת גובה תשלומי ההורים ובפיקוח על השימוש בהם, או לגייס רואה חשבון חיצוני שיפקח על גביית התשלומים והשימוש בהם.

שינוי הליכי הרישום והקבלה: יש לבטל את סמכותם של מוסדות החינוך לקבל ולדחות תלמידים, למעט בהקמת בתי הספר המיועדים לזרם חרדי אחד בלבד, ולעבור למודל שישלב רישום אזורי ובחירה של ההורים. הרישום יתבצע דרך העירייה בלבד.

העלאת מודעות ומאבק על דעת הקהל: על מנת לצמצם את הפער בין החינוך החרדי לבין שאר מערכות החינוך בישראל, יש להעלות את המודעות בקרב הציבור החרדי לזכויותיהם של מורים, הורים ותלמידים. יש להפיץ מידע להורים ולעובדי הוראה; לרתום גורמים מרכזיים בקהילה לתמוך בשינויים המערכתיים הנדרשים; וללוות את התהליך בקמפיין בתקשורת החרדית להכשרת דעת הקהל.

 

בטווח הארוך

הפיכת מערכת החינוך החרדית לחלק ממערכת החינוך הרשמית בישראל: תהליך העברת בתי הספר היסודיים לבעלות המדינה והעברת גני הילדים לבעלות הרשויות המקומיות למעשה יצא לדרך ב-2013, עם הקמת זרם החינוך הממלכתי-חרדי. אך החינוך הממלכתי-חרדי תופס נפח מזערי בלבד מכלל מערכת החינוך החרדית כיום. האצת התהליך – על ידי פירוק עמותות ורשתות החינוך החרדיות והעברתן לממ”ח – תהיה הפתרון הצודק והיעיל ביותר לשלל הליקויים עליהם הצבענו בדוח.

לינק לתקציר בPDF

החינוך החרדי 2017: העסקה פוגענית, שירותים מצומצמים לתלמידים, נשירה מוגברת ואפליה בהליכי שיבוץ וקבלה

מהדוח שלפניכם עולה בבירור כי משרד החינוך מתקשה לפקח על מוסדות החינוך החרדיים, שנמצאים תחת אחריותו אך בבעלות פרטית של מגוון עמותות. בשילוב מכשולים הנובעים ממאפייניה הייחודיים של הקהילה החרדית, התוצאה היא מערכת חינוך אשר משרתת כחמישית מתלמידי ישראל – אך איננה מפוקחת כראוי, פוגעת בזכויות התלמידים והמורים ומבזבזת כספי ציבור. אלה הכשלים המרכזיים המפורטים בדוח:

  • שכרם השעתי של מורים חרדים נמוך בכ-50 אחוז מזה של מורים יהודים לא-חרדים. בקרב המורות הפער עומד על 25 אחוז. כלל עובדי ההוראה החרדים מועסקים כעובדי קבלן לעומת חמישית בלבד בחינוך הממלכתי, ורק 0.3 אחוז מהמורות והמורים החרדים מאוגדים, לעומת 70 אחוז בחינוך הממלכתי. בסקר שערכנו, כמחצית מעובדי ההוראה דיווחו על הלנת שכר. 80 אחוז מעובדות ההוראה העידו שפוטרו והועסקו מחדש כדי למנוע מהן לקבל משכורת בחודשי הקיץ ולצבור ותק.
  • מנהלי בתי הספר החרדיים ממונים על ידי מוסדות החינוך ללא דרישות סף, מכרזים או שקיפות לציבור. העדויות שאספנו מצביעות על מקרים רבים של מינוי מקורבים למנהלי בתי ספר במגזר.
  • על אף שמדובר באחת מקבוצות האוכלוסייה העניות בישראל, תשלומי ההורים בחינוך החרדי לבנים גבוהים מאלה שבחינוך החילוני הממלכתי. על פי הוראות משרד החינוך, לגני ילדים מותר לגבות מההורים עד 1,000 שקל בשנה; אך גנים חרדיים רבים גובים סכומים חריגים המגיעים עד 5,000 שקל בשנה. למרות תשלומי ההורים הגבוהים, השירותים המוצעים לתלמידים מצומצמים: חדרי מחשבים, לדוגמא, נמצאו בקושי בעשירית ממוסדות החינוך היסודיים לבנים, ומשמרות בטיחות נמצאו בפחות מחמישית מבתי הספר היסודיים בכלל.
  • הליך הרישום לבתי הספר לקוי ומפלה על רקע עדתי, דתי ומעמדי. משפחות נאלצות להתחנן ולערב גורמים חיצוניים כדי לרשום את ילדיהן לכיתה א’. חלק מהילדים מתקבלים ללימודים רק בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, או לאחר שכבר החלה. למרות מאות תלונות על אפליה, בשנים האחרונות ננקטו סנקציות מנהליות נגד שלושה בתי ספר בלבד.
  • נתוני משרד החינוך חושפים כי תלמידים חרדים מקבלים את התקצוב הנמוך ביותר ביחס לשאר התלמידים בישראל. במוסדות הפטור, למשל, כל תלמיד מתוקצב ב-27 אחוז בלבד מתלמיד לא חרדי.
  • ברובם המכריע של מוסדות החינוך החרדיים לבנים אין תוכנית לימודי ליבה מסודרת. היסטוריה וגיאוגרפיה, למשל, אינם נלמדים כמקצועות בפני עצמם, ולימודי החשבון מתמצים לרוב בארבע פעולות חשבוניות בלבד. במהלך חטיבת הביניים חלק ממקצועות הליבה נעלמים כליל ממערכת השעות.
  • הישגי התלמידים החרדים במבחני המיצ”ב הם הנמוכים בישראל: הציון הממוצע בבחינות המיצ”ב עמד בתשע”ו על 63 בחינוך הממלכתי, 57 בחינוך הממלכתי-דתי ו-25 בלבד בחינוך החרדי.
  • אחוזי הנשירה ממערכת החינוך החרדית הם הגבוהים בישראל: על פי נתוני הלמ”ס, ב-2016 נשרו מהלימודים 3.3 אחוז מתלמידי החינוך החרדי, לעומת אחוז בלבד בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

בטווח הקצר והבינוני

הרחבת הפיקוח והדיווח: פיקוח מוגבר על שכרם של עובדי ההוראה, על תוכניות הלימודים ועל תקציב מוסדות החינוך. בנוסף על משרד החינוך ליישם את סמכויות האכיפה שבידיו, כולל הפעלת סנקציות כמו הפסקת תקצוב.

מעבר להעסקה ישירה של צוות ההוראה: לעבור למודל של העסקה ישירה על ידי משרד החינוך (מורות, מורים, מנהלות ומנהלים) והרשויות המקומיות (גננות וגננים), כמקובל במערכת החינוך הרשמית. עד המעבר להעסקה ישירה, על משרד החינוך לעודד הקמת ארגוני עובדים בחינוך החרדי.

העברת כלל מוסדות החינוך החרדי לרשתות החינוך החרדיות: העברת המוסדות לידי רשת החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני תייעל את המנגנון ותאפשר למדינה להתנהל מול שני גופים מרכזיים במקום מאות.

שינוי מדיניות הקמת בתי ספר חדשים: מוסדות חרדיים חדשים צריכים לקום רק במסגרת רשתות החינוך, הממ”ח או כמוסדות פטור. בנוסף, יש לפעול להקמת גנים ובתי ספר בממ”ח; כיום הקמתם נעשית בעקבות יוזמות מקומיות של הורים, הנדרשים לגייס ילדים בעצמם ותלויים בשיתוף פעולה מצד הרשות המקומית.

תשלומי הורים: על משרד החינוך לחייב את בתי הספר להקים ועדי הורים שישתתפו בקביעת גובה תשלומי ההורים ובפיקוח על השימוש בהם, או לגייס רואה חשבון חיצוני שיפקח על גביית התשלומים והשימוש בהם.

שינוי הליכי הרישום והקבלה: יש לבטל את סמכותם של מוסדות החינוך לקבל ולדחות תלמידים, למעט בהקמת בתי הספר המיועדים לזרם חרדי אחד בלבד, ולעבור למודל שישלב רישום אזורי ובחירה של ההורים. הרישום יתבצע דרך העירייה בלבד.

העלאת מודעות ומאבק על דעת הקהל: על מנת לצמצם את הפער בין החינוך החרדי לבין שאר מערכות החינוך בישראל, יש להעלות את המודעות בקרב הציבור החרדי לזכויותיהם של מורים, הורים ותלמידים. יש להפיץ מידע להורים ולעובדי הוראה; לרתום גורמים מרכזיים בקהילה לתמוך בשינויים המערכתיים הנדרשים; וללוות את התהליך בקמפיין בתקשורת החרדית להכשרת דעת הקהל.

 

בטווח הארוך

הפיכת מערכת החינוך החרדית לחלק ממערכת החינוך הרשמית בישראל: תהליך העברת בתי הספר היסודיים לבעלות המדינה והעברת גני הילדים לבעלות הרשויות המקומיות למעשה יצא לדרך ב-2013, עם הקמת זרם החינוך הממלכתי-חרדי. אך החינוך הממלכתי-חרדי תופס נפח מזערי בלבד מכלל מערכת החינוך החרדית כיום. האצת התהליך – על ידי פירוק עמותות ורשתות החינוך החרדיות והעברתן לממ”ח – תהיה הפתרון הצודק והיעיל ביותר לשלל הליקויים עליהם הצבענו בדוח.